האתרים המרכזיים בפארק תמנע

הקשתות והמכרות העתיקים

האתר נמצא במערב בקעת תמנע לרגלי המצוקים המקיפים אותה.  באזור זה חשופות שכבות אבן החול הלבנה מגג תצורת אמיר ומבסיס תצורת עברונה, בהן נמצאים מכרות הנחושת הקדומים.
שם האתר ניתן לו בשל צורות הנוף בסלע ובעיקר קשתות האבן.  במקום נראה עדויות לכריית נחושת בתקופות הקדומות, ובהן מכרות נחושת מן הקדומים הידועים לנו  בעולם.

הקשתות:
הקשתות נוצרו כתוצאה ממבנה הסלע ומאופיו החשוף למרגלות צוקי תמנע - אבן חול מבסיס תצורת עברונה. לשכבה צורה של שלוחות משופעות מקיר המצוק לבסיסו. צורה זו מכונה 'רגל פיל'. הבליה באבן החול מתפתחת במהירות רבה יותר לאורך סדקים בסלע מאשר על פניו. כאשר יש סדק מצד אחד של "רגל פיל" כזו לצידה השני, מתפתח חלל לאורך הסדק, ונוצר מעבר מפולש מצד לצד המשווה לסלע צורת קשת.

המכרות הקדומים:
עוד קודם לכרייה  ליקטו הקדמונים את תרכיזי הנחושת מפני השטח. במקום שבו נראו תרכיזי נחושת בסלע, החלו הקדמונים לכרות בעקבות האופקים הירקרקים. המכרות הקדומים ביותר הם מן התקופה הכלקוליתית. משמעות שמה של התקופה: המעבר מן השימוש בכלי אבן "ליתוס" לשימוש במתכת - נחושת "כלקוס". המכרות מתקופה זו נכרו באמצעות כלי אבן. כלים כאלו נמצאו בתוך המכרות, וסימני החציבה של כלים אלו נראים על פני דפנות המכרות.

במשך הזמן למד האדם לייצר מן הנחושת ברונזה – סגסוגת שעיקרה נחושת בתוספת בדיל ולעיתים גם עופרת, וליצור כלי עבודה יעילים יותר. במקביל להתפתחות טכנולוגית זו, התפתחו והתייעלו שיטות הכרייה. עדות לכך ניתן לראות בפירי כרייה מתקופת הברונזה המאוחרת וראשית תקופת הברזל.

במכרות מתקופה זו נראים בדופן הפירים והמחילות סימני חציבה אלכסוניים - צלקות שאותן הותירו אזמלי הכורים בסלע. במהלך הכרייה נחצבו גומחות משני עברי הפירים - מדרגות שבעזרתן ניתן היה לרדת ולעלות בפיר. מפירים כאלו הסתעפו המכרות הקדומים - מחילות שנכרו במספר מפלסים בעקבות האופקים שבהם נמצאו תרכיזי נחושת. מכרות מטיפוס זה מכונים 'גלריות'.  במבט מקרוב אל פני הסלע סביב הפירים, ניתן לראות כי סלע אבן החול אכן מורכב מגרגרי חול קוורץ. אופקים מסוימים בנויים גרגרים גדולים יותר, למעשה חלוקים קטנים. תרכיזים ירקרקים נראים אף הם על פני הסלע. אלו הם מינרלים של נחושת שאותם ביקשו הכורים בימי קדם.

בערוץ נחל יבש בו נראים מכרות נחושות עתיקים רבים. ראוי לציין  את המכרה הקרוב למפגש השבילים אדום-כחול. מכרה זה  מייצג שתי תקופות כרייה שונות. המחילה העליונה ניכרת בסימני חציבה קהים  האופיינים ל כלי חציבה מאבן מהתקופה הכלקוליתית (האלף ה-5 – 4 לפנה"ס). במחילה התחתונה נראים סימנים חדים שהותירו אזמלי ברונזה שהיו בשימוש בסוף האלף השני וראשית האלף הראשון לפנה"ס. ממול למכרה זה, בצד השני של הואדי, המשך אותה מערכת כרייה שנקטעה ע"י ערוץ הנחל.

ה'צלחות':
כך כונו במחקר משטחים עגולים בהירים על פני השטח. ה 'צלחות' הן פירים שנסתמו. חציבת הפירים החלה בחפירה דרך שכבת הסחף. חלק מן הפירים היו מעין קידוחי ניסיון.  אם לא הגיעו הכורים לאופק  המכיל תרכיזי נחושת,  חדלו מן הכרייה. כאשר  הגיעו הכורים לתרכיזי  נחושת, החלו בכרייתם לאורך האופקים, ואז נחפרו פירים נוספים לאותו מכרה לשם יצירת מעבר  של אויר, חדירת אור והוצאה מהירה ויעילה יותר של החומר שנכרה. כתוצאה מכך נתקבלה צפיפות רבה של פירים כאלו.
פירים אלו נסתמו, ובשטח נותרו שקערוריות רדודות.
בעזרת צילומי אויר נספרו כ- 8,000 'צלחות' לרגלי המצוקים בבקעת תמנע, כלומר, כ- 8,000 פירים סתומים.

אתר 'המרכבות' - 'עמק ציורי הסלע'

האתר נמצא לרגלי המצוקים הצפוניים של בקעת תמנע. בחלק התחתון של המצוק חשופה אבן חול לבנה ובה ניתן לראות פירים ומכרות נחושת קדומים.
העניין המרכזי באתר הוא שתי חרותות הסלע. האחת בנקיק הנמצא  כ - 50 מ' במעלה הערוץ.
השניה  -  מעל לדרדרת הסלעים מעט לפנים ומימין למגרש החניה.

בסככה הוצבו העתקים של חרותות הסלע וכן של חרותות סלע נוספות אשר תועדו על ידי משלחת הערבה במהלך 40 שנות פעילותה בתמנע, בערבה, בהרי אילת ובאזורים הסמוכים בסיני.

חרותת המרכבות בנקיק הסלע:

שני נושאים עיקריים מופיעים בחרותת. האחד - מרכבות בעלות שני גלגלים ונושאות שתי דמויות על כל מרכבה. השני - דמויות אנשים ובעלי חיים בתמונה / סצנה המתארת צייד.
המרכבות הן  בדמות  מרכבות קרב מצריות מתקופת הממלכה החדשה במצרים, מן המאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס, ימי שושלות 19 , 20.
המרכבות רתומות לסוסים, נושאות שני לוחמים ונהוגות באמצעות מושכות הכרוכות סביב מותניו של הלוחם הקדמי, כך שידיו פנויות לאחוז בנשק, בדרך-כלל קשת, כפי שנראה בחרותת שלפנינו. טכניקה זו מוכרת מציורי קיר במצרים מאותה תקופה.

סצנות הצייד שבחרותת כוללות דמויות אנשים שונות בצורתן מהדמויות שעל המרכבות.  גוף  הדמויות מותווה בשני קווים מקבילים המציינים כנראה בגד ארוך.

חלק מן הדמויות חוגרות כלי נשק (פגיון) על מותניהן, חלקן יורות בקשת וחץ  אל בעלי החיים הניצודים: יעלים, ראמים, יען. בחלק מתמונות הצייד משתתפים כלבים. בעלי חיים נוספים הנראים בחרותת הם נמרים וככל הנראה, ברדלס (– צ'יטה). בתחתית החרותת אפשר לראות סוס ורוכב על גבו. כל בעלי החיים המופיעים בחרותת קיימים באזור או שנכחדו ממנו במאות השנים האחרונות. ניתן לראות בחרותת תיאור נושאים שהרשימו את האוכלוסייה המקומית כדוגמת המרכבות, וכן פולחן שמטרתו להבטיח הצלחה בצייד.

החרותת היא מתקופת הפעילות המצרית בתמנע - המאות 12-14 לפנה"ס.  היא נעשתה בכלי חד. חלק מן הקווים הודגשו בצבע ששרידיו ניכרים עדיין.
ניכרת פגיעה מתמשכת בחרותת הסלע:  בחלקה היא תוצאה של כוחות הבלייה הטבעיים, כגון מפולות סלע או נגר של מים בעת שיטפון. גורם פגיעה אחר הוא הגורם האנושי -  בשוגג ובמזיד.

חרותת סלע  מעל למגרש החניה:

הנושא המרכזי בחרותת שלפנינו הוא צייד של בעלי חיים: יעלים, יענים, ראמים וצבאים, ע"י בני אדם המנופפים בידיהם ואוחזים כלי-נשק וצייד.
בפינה השמאלית העליונה נראית דמות אדם שכפות ידיו הפרושות מודגשות ואבר מינו מודגש אף הוא. דמות כזו אופיינית לפולחן הקשור בפריון, והיא מבטאת אל או כהן המברך את היוצאים לצייד.
בחלק הימני של התמונה מופיעה מרכבה, זהו כנראה העתק מחרותת המרכבות שבנקיק הסמוך. זמנה של חרותת זו הוא המאות 12-14  לפנה"ס.

חרותת הסלע היתה במקור במפלס הכניסה למכרה קדום שקרס ויצר את המדרון למרגלות החרותת. על כך מעיד דופן פיר כרייה קדום משמאל לחרותת ושריד פירים נוספים בשולי המדרון. המכרה הקדום נהרס ככל הנראה כתוצאה מהתמוטטות האזור בו נחצב – בין אם כתוצאה מכרייה רבה בתוכו או לחילופין בגלל רעש אדמה. בחלק שנחשף ניתן לראות את גומחות הטיפוס ואת סימני האזמלים ששימשו בחציבתו.

אתר הפטרייה
במאות ה- 14 - 12  לפנה"ס, בתקופת הפעילות המצרית בתמנע, פעל בשטח שלפנינו מחנה הפקה. לאזור  הובאו העפרות שנכרו במכרות שלרגלי מצוקי תמנע וחומרי הבערה, פחמים מעצי שיטה ושורשי רתם מן הערבה.
במבואה לאתר הפטרייה תצפית מוצלת ובה לוחות הסבר ודגמים בנושא הפקת הנחושת בתקופות הקדומות: דגם כבשן להפקת נחושת , מכתשים לכתישת עפרות , תבניות וכלי יציקה , ככרות נחושת ומטילי נחושת בדמות עור פר. בכניסה לסככה דגם של הפטרייה לכבדי ראיה ולמתקשים להגיע לסלע המקורי.

הפקת הנחושת בתקופות הקדומות:
הפקת הנחושת בתקופות הקדומות התבצעה בכבשנים. התהליך כלל את השלבים הבאים:

כתישת הסלעים המכילים נחושת לעפרה דקה, לשם הכנסתה לכבשן.
הסקת הכבשן בהבערת פחמי עץ וליבוי האש על-ידי מפוחים לטמפ' של מעל 1200°C.
הוספת עפרות נחושת ו"מתיכים" (flux) - בעיקר עפרות ברזל.
כשהעפרות מותכות, הנחושת הכבדה יותר נקווית בתחתית הכבשן ושאר החומר המותך (סיגים - פסולת התהליך), נקווה מעליה.
בשלב זה פריצת דופן התנור להזרמת הסיגים אל מחוץ לכבשן. הנחושת מתקררת ומתמצקת בקרקעית התנור.5 ק"ג עפרות נחושת + 20 ק"ג "מתיכים" +50 ק"ג פחם  = 1 ק"ג נחושת + כ-23 ק"ג סיגים (פסולת).

הפטרייה:
הבקעה הקטנה שלפנינו ידועה בזכות הסלע דמוי הפטרייה הנמצא סמוך למצוק המערבי שלה. אפשר לראות בברור שהפטרייה הייתה בעבר חלק משכבת הסלע הבונה את המצוק שמאחוריה.

פטריות סלע הן דוגמה לצורת נוף  אופיינית שמקורה בבליה באבני חול. במבט מקרוב אפשר להבחין בגרגרי החול הבונים את הסלע. הם עשויים קוורץ - אחד היסודות הקשים ביותר בטבע, ומלוכדים זה לזה בתחמוצות ברזל ו/ או תמיסות צורן (סיליקה).

באתר זה היו מבנים וחצרות מלאכה ובהם הכינו את הכלים והחומרים הדרושים להפקה. בשטח המגודר  הקרוב לסככת ההסבר נחשף אזור מלאכה הכולל חצר מוקפת מספר חדרים. בחדרים מספר מתקני עבודה ואכסון. בחצר בורות מדופנים ששימשו  לאכסון העפרות, חומרי הבערה והכלים ששימשו להכנת התנורים ולהפקת הנחושת. על משטח האבן שבחצר נמצאו עפרות כתושות וכלי כתישה המעידים על-כך שהמקום  שימש להכנת תרכיזי הנחושת וחומרים מחזרים לתערובת ההתכה. במתקנים השונים הכינו את הטין הדרוש לדיפון  התנורים ולהכנת נחירי (פיות) המפוחים.  כן נחשף בית מלאכה קטן ליציקת נחושת, ככל הנראה להכנה ולתיקון כלי עבודה.

בשטח המגודר הסמוך לפטריה שרידי כבשן הפקה קדום, ובשטח המגודר הרחוק יותר, אתר פולחן  האופייני לתרבויות המדבר.